תקשורת או תמסורת- מצא את ההבדלים 

בתור בוגרת החוג לתקשורת וניהול, למדנו לפני 15 שנים מחקרים המנבאים תמורות בתפישות והתנהגויות כתוצאה מתרבות הצריכה והטכנולוגיה המתפתחת, וכיום, מדהים לראות את המחקרים הופכים למציאות. היום כשאמצעי התקשורת מאפשרים 100% נגישות מכל מקום, אנחנו משדרים עצמנו לעולם כמעט בכל שניה (I phone, facebook, twitter). גם כי זה נגיש, אבל בעיקר, כדי לא להרגיש לבד. להרגיש מחוברים לתדר הכללי. היום אנחנו כל הזמן מדברים, נמצאים בתקשורת כלשהי, אבל האם אנחנו באמת מתקשרים? האם אנחנו מקשיבים במטרה לתקשר או רק מתמסרים במסרים שחשוב לנו להעביר או להיות מזוהים איתם? תקשורת ?תמסורת - מה ההבדל ? תקשורת באה מהשורש (ק.ש.ר) כשהדגש על הקישור, החיבור. לעומת זאת, תמסורת באה מהשורש מ.ס.ר . בתמסורת הדגש הוא על המסר ולא על מי שקלט אותו (אם בכלל). כמה מהיום שלכם, כמה מהשיחות שלכם, כמה מהאינטראקציות שלכם מייצרות תקשורת אמיתית אפקטיבית וכמה אתם רק מחליפים מילים ומסרים? האם אתם לוקחים בחשבון את הצד השני ביצירת התקשורת או עושים עליו מין download ולא בוחנים איך הוא עם אותה "הורדה"? כמה פעמים אנו שומעים עצמנו אומרים לעובדים שלנו, לילדים שלנו או לבן הזוג: "אבל אמרנו איך הוא לא שמע, איך לא הבין?". יותר מכל תקשורת מתחילה בהקשבה. לעצמנו לאחרים. כשאנחנו מקשיבים באמת (לא שומעים, מקשיבים) אנחנו מאפשרים תקשורת אמיתית אפקטיבית ולא רק העברת מסרים. "הבעיה" שהקשבה אמיתית היא גרסה כמעט לא חוקית בסיסטם שלנו. אנחנו כבני אדם מעדיפים יותר לשמוע, פחות להקשיב. אנחנו מעדיפים להגיב ופחות להתייחס. שמיעה הינה אוטומטית והקשבה מחייבת מעורבות קצת גדולה יותר. רוב השמיעה שלנו היא מהראש (מהאגו) ולא מהלב. בעבר נחשפתי למשפט שמאוד דיבר אלי: זה לא נאמר עד שזה לא הוקשב! במודל התקשורת (כמו שמצורף) אם המסר לא הובן, אז לא היתה תקשורת והמסר לא עבר. איך זה יראה אם נעצור את האוטומט ונהיה יותר מודעים מה אנחנו מביאים להקשבה שלנו . אולי אם נהיה מודעים יותר לאיך אנחנו מקשיבים (ואם בכלל) נוכל להבין כי יש דרך נוספת של הקשבה מודעת ומאפשרת שעשויה לחסוך הרבה תסכול, זמן ואנרגיה. אולי אם נקשיב יותר ולא רק מעביר ונקבל מסרים נוכל להעלות את האפקטיביות שלנו בעבודה , וביום יום מול כל אחד שאנו באינטראקציה איתו. מזמינה אתכם להשתמש בשאלות כדי להעלות את המודעות בכל רגע ביום. (ההבדל בין אדם לאדם הוא ההבדל בשאלות שהוא שואל את עצמו. איכות חיים נובעת משאלות מתמידות ואיכותיות). האם בשיחה הזו אני שומע או מקשיב? האם אני מקשיב או מחכה לענות? האם הויכוח הוא על עובדות או על תפישות שונות? מה הנחת היסוד שמובילה אותי בדיון הספציפי? האם אני מאמין בפרדיגמת win/ win או win/ lose. כיצד האמונה הזו משפיעה על היחסים שלי עם עמיתים? והאם היא מקדמת או מעכבת אותי ביום יום? העמידו עצמכם במקום האחר. נסו להבין את נקודת המבט שלו. מה יכולות להיות הנחות היסוד שלו. האם אני שואל שאלה או תשובה?האם אני נותן לצד שני מקום? האם הסיפור הוא שלי או של מי שאני מדברת איתו? אם נעצור ונקשיב באמת אולי נהפוך תמסורת לתקשורת. נחזק את האוטנטיות נבין ובאמת נרגיש מחוברים יותר. ברגע שנבין קודם את הצד השני, נייצר אמון ובטחון לצד השני להיפתח. ניתן לו את התחושה כי אנו מקבלים אותו ללא שיפוטיות רק אז נוכל באמת להשפיע ולהיות מובנים. זיכרו, זה לא נאמר עד שזה הוקשב! אני מזמינה אתכם לברר מה אתם מביאים לתוך ההקשבה שלכם ואם אתם משתמשים בה או שהיא בכם?